פסק-דין בתיק ת"א 4021-07

התובעת תבעה מהנתבע החזר כספי, בסך של 195,000 (202,847 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית), שלטענתה שולם לנתבע מבלי שהתקבלה כל תמורה עבורו.

כתב התביעה פשוט, והוא פורש מסכת עובדתית שלפיה לכאורה, התובעת שעסקה בשיווק תוצרת חקלאית רכשה פירות לשיווק מהנתבע, המגדל ומשווק תוצאת חקלאית. אך לטענתה, למרות התמורה ששילמה, לא קיבלה דבר. התביעה הסתמכה על מסמך הנושא את הכותרת "הלוואה" שלפיה התובעת לכאורה, הלוותה לנתבע 50,000 ש"ח והוסכם שההלוואה תוחזר בדרך של אספקת פירות, וכן על אישורי הבנק שיתרת הסכום (145,000 ש"ח), שולמה באמצעות העברות בנקאיות.

תצהירי העדות הראשית שהגישו הצדדים ועדויותיהם המפורטות והארוכות, כך גם מסמכים שונים שצורפו לתצהירים ושהוגשו במהלך המשפט, חשפו מסכת מסואבת של עסקאות, חובות כספיים בסכומים ניכרים, חברות ועוד גורמים שונים שמעורבים בפרשה, שהסכום נושא התביעה, אינו אלא חלק אחד קטן מתוך המכלול כולו.

הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         כתב התביעה הוגש ביום 22.3.2007 וכתב ההגנה הוגש ביום 7.6.2007. העדויות בתיק זה נשמעו בשלושה דיונים (בתאריכים 1.2.2009, 17.5.2009, 7.2.2010), שנפרשו על פני מאה וארבעה עמודי פרוטוקול, ולאחר מכן הצדדים סיכומו את טענותיהם בכתב. סיכום טענות התובעת הוגש ביום 10.5.2010 וסיכום טענות הנתבע הוגש ביום 9.8.2010.

תובענה זו, לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעו לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שנפטר בחודש פברואר 2011, לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם, אך קודם למתן פסק הדין. בהתאם להנחייתה של נשיאת בית משפט זה, כבוד השופטת שולמית דותן, התיק הועבר אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

רקע עובדתי ופירוט "הנפשות הפועלות"

3.         הנתבע, תושב מטולה, עוסק יחד עם בנו, ישראל רזניק (להלן - ישראל), בשיווק תוצרת חקלאית בסיטונאות. בין הצדדים הייתה הסכמה שהתוצרת החקלאית שמשווק הנתבע, איכותית ומכירתה מבטיחה הצלחה בשיווקה.

התובעת היא חברה העוסקת בשיווק תוצאת חקלאית בשוק הסיטונאי בירושלים. החברה התאגדה ונרשמה ביום 1.12.2005 ובעת התאגדותה בעלי המניות שלה ומורשי החתימה היו מר אלי גלילה (להלן - גלילה) ומר שמעון טבול (להלן - טבול) (מסמכי התאגדות החברה - ת/11,  ת/13 עד ת/15). כעבור זמן קצר, ביום 20.12.2005, הועברו המניות של טבול אל גלילה (ת/12).

4.         אין מחלוקת שטבול עסק בתחום השיווק של תוצרת חקלאית במשך שנים באמצעות מספר חברות מתחלפות, כשהאחרונה, קודם להקמת התובעת, הייתה חברת יבולי רותם בע"מ. טבול היה בקשרים עסקיים עם הנתבע, שבאמצעותו רכש את התוצרת החקלאית למטרת שיווקה. בשל הסתבכות כלכלית בסוף שנת 2005, נותר טבול חייב לנתבע סך של כ-1,750,000 ש"ח. מכל העדויות עלה, כי בין טבול לנתבע הייתה הבנה שאין טעם לתבוע את החוב מטבול, שנוסף על חוב זה היה חייב עוד כספים בסכומים ניכרים לנושים אחרים. הדרך שנראתה לכל המעורבים היעילה ביותר לכיסוי חובותיו של טבול, הייתה שהנתבע ימשיך לשווק תוצרת חקלאית באמצעות טבול, אך שיטת התשלום תשונה. כך יוכל טבול לצמצם את חובו לנתבע, כפי שאמנם קרה בפועל. יחד עם זאת, הנתבע ובנו הבהירו לטבול, שתנאי לכך, הוא תשלום סך שבין 300,000 ש"ח ל-400,000 ש"ח על חשבון החוב, וכי כל הזמנת סחורה נוספת תיעשה רק לאחר תשלום מראש עבורה.

5.         ביום 13.12.2005 התקיימה פגישה במשרדו של בא-כוח התובעת, עו"ד משה ארד (להלן - עו"ד ארד), שבסופה נחתם מסמך ה"הלוואה" שהוזכר קודם לכן (נספח א' של כתב התביעה). בפגישה השתתפו עו"ד ארד, טבול, גלילה, הנתבע ובנו, ישראל. הצדדים חלוקים באשר למשמעות של מסמך זה, אולם דבר אחד ברור והוא, שמסמך זה אינו משקף את אשר הוסכם בפועל.

עו"ד ארד, שערך את מסמך ההלוואה, היה גם מעורב בחלקים משמעותיים בפרשה כולה, ואף העיד במהלך המשפט. לשם כך התפטר באופן טכני מהייצוג רק בעת שנחקר על תצהירו.

עובדה נוספת שהתבררה רק בשלב מאוחר יותר, היא קשרי המשפחה של טבול, גלילה ועו"ד ארד. גלילה הוא גיסו של עו"ד ארד ודודו של טבול.

6.         על מסמך ההלוואה האמור, חתם הנתבע, ובו נאמר שהוא מאשר קבלת סך של 50,000 ש"ח שניתן לו על דרך של הלוואה מהתובעת, וכי ההלוואה תפרע בדרך של אספקת פירות שיוזמנו מעת לעת ויסופקו לה. עוד נאמר, שהנתבע מאשר שההלוואה היא מהתובעת, ושסכום ההלוואה לא ישמש לכל מטרה אחרת, ואף לא "כבטחון ו/או תשלום ו/או פירעון חוב לכל גוף אחר שהוא". אם תופסק אספקת הפירות ותישאר יתרה, היא תוחזר. בכל מקרה ההלוואה תיפרע תוך תשעה חודשים.

במועד החתימה על מסמך ההלוואה, נתן גלילה לנתבע המחאה פרטית על סך של 50,000 ש"ח. אין מחלוקת, שבמועדים מאוחרים יותר, שילמה התובעת לנתבעת סכומים נוספים בדרך של העברה בנקאית מחשבון הבנק של התובעת, בסך כולל של 145,000 ש"ח. זהו פירוט התשלומים: סך של 80,000 ש"ח שולם ביום 28.12.2005, סך של 50,000 ש"ח שולם ביום 12.1.2006, סך של 7,500 ש"ח שולם ביום 6.4.2006, וסך של 7,500 ש"ח שולם ביום 14.4.2006.

גם אין מחלוקת שהנתבע לא סיפק כל סחורה תמורת כל אותם תשלומים. אמנם לטענתו, בעקבות התשלום הראשון הוכנו עבור התובעת משטחים עם פירות, אולם איש מטעמה לא הגיע לקחתם, והסחורה ברובה הושמדה ומקצתה נמכר תמורת מחיר זניח. על כך העידו הנתבע וישראל, וניסיון לסתור זאת בהשערות מהשערות שונות, לא צלח.

עוד יוער, שהגם שמטעם התובעת הוצגו הזמנות של משטחי פירות, שלכאורה נשלחו אל הנתבע, לא הוכח שהן אמנם נשלחו. בכל מקרה, לא הייתה מחלוקת שהתובעת לא עשתה דבר כדי לקבל בפועל את הפירות שלכאורה, הזמינה. לא כנגד מסמך ההלוואה ולא כנגד שאר התשלומים.

השאלות השנויות במחלוקת ועיקרי טענות הצדדים